כוחות הנפש

כאשר נתרגל להסתכלות פנימית על חיינו, נגלה שהדבר משנה עוד נקודה בסיסית בתפיסת העולם שלנו - ההתייחסות שלנו לעצמנו ולכוחותינו. בדרך כלל אנחנו נמדדים על פי ההסתכלות החיצונית. לעיתים מדובר על הסתכלות חיצונית שלנו עצמנו - אנחנו רגילים למדוד את עצמנו בצורה מסויימת, להתייחס למגבלות שונות שאנו בטוחים שיש לנו. ולעיתים מדובר על הסתכלות חיצונית של הסביבה עלינו - מה החברה חושבת שאנחנו מסוגלים ומה החברה מצפה מאתנו. אם נולדנו בבית מסויים ובחברה מסויימת הרי שאנו משוכנעים שיכולותנו מוגבלות. ואם נולדנו בחברה אחרת אנו משוכנעים בדברים אחרים לגמרי.

פעמים

רבות אנחנו ממש משועבדים לכל מיני אמירות ששמענו מאחרים. לדוגמא: אם המורה בכיתה ב' הכריזה בפני שאין לי תפיסה במתמטיקה, הרי שעד סוף לימודי ואולי אפילו עד סוף חיי אני מתהלך עם התחושה והאמונה ש"אני לא טוב בזה...", וכך גם נראים ההישגים שלי. פעמים רבות ההתנהגות שלנו מוכתבת על פי מה שהחברה מצפה מאיתנו אפילו אם אנחנו יודעים שאנחנו מסוגלים אחרת. כלומר: אנחנו יודעים שיש ביכולתנו לעשות משהו, אבל מכיוון שהחברה מצפה מאיתנו לדבר אחר - כך אנחנו מתנהגים.

ההסתכלות הפנימית על החיים תוביל אותנו למסקנות שונות לגמרי. בהסתכלות פנימית אנחנו לא רואים רק את היכולות החיצוניות שלנו ובטח לא מעריכים יותר מדי את שפיטת החברה, אלא מתרגלים למדוד את כוחותינו הפנימיים. הספרים מלאים בסיפורים על אנשים שמבחינה חיצונית ניתן היה להתרשם שכוחותיהם מוגבלים ובזכות כוחות נפש עצומים הם הצליחו במקום שהיה צפוי שהם ייכשלו. הרפואה המשלימה מאמינה מאוד ביכולתם של כוחות הנפש לרפא מחלות וגם הרפואה הרגילה יודעת לציין שאדם בעל כוחות נפש ובעל אופטימיות ואמונה חזקה יצליח יותר מאדם אחר לצאת ממחלות קשות.

אולם חשיבותם של כוחות הנפש איננה נמדדת רק במקרים קיצוניים ואפילו לא בסיפורי צבא על גיבורים למיניהם, אלא דווקא בחיי היום יום. אדם המאמין בכוחו להצליח, להוביל את עצמו ליעדים שהוא מציב בפניו ולנצח במאבק החיים, יצליח כמעט בכל אשר יפנה (ולא, אין הכוונה שהוא יצליח פתאום לראות אחורה או למגבלות פיזיות אחרות, אלא למאבקים להתקדמות בחיים).

היהדות רואה חשיבות אדירה בכוחות הנפשיים של האדם. למעשה, האדם נמדד בעיקר על פי מבנה הנפש שלו ויכולותיו לשפר ולהעלות אותם, לעיתים אפילו יותר מהמעשים שהוא עושה. שיפור הכוחות הנפשיים ועבודה על מידות כמו כעס, קנאה ודומיהן נחשב למשימה ראשונה במעלה בחיי האדם המאמין, והתורה מציבה דרישות רבות ומצוות מגוונות בתחום הזה. אדם שמרבה במעשים טובים אך הוא  בעל מידות נפשיות מקולקלות ייחשב לאדם מקולקל וההתייחסות השלילית אליו תהיה, במקרים רבים, חמורה מההתייחסות לאדם שמעשיו אינם מתוקנים.

בדיוק כמו שאנחנו מתקשים להתרגל להסתכלות הפנימית בחיינו, כך קשה לנו להתרגל להסתכלות של היהדות על כוחות הנפש. אנחנו בטוחים שאנחנו לא מסוגלים לדברים מסויימים וקשה לנו מאוד לחשוב שאנחנו דווקא כן מסוגלים, שהכל מתחיל מכוח הרצון שלנו וכוחות נפשנו. המעבר לאמונה בכוחות הנטועים בנו וביכולתם להוביל אותנו למרחקים גדולים בהרבה ממה שמסוגלים כוחותינו הפיזיים הוא מעבר קשה ומסובך, שמעטים עוברים אותו בהצלחה. זוהי ללא ספק אחת המשימות הראשונות שעומדות בפני כל מחנך, מפקד או מאמן - לנטוע בחניכיו את ההכרה שהם מסוגלים ויכולים, ומשהצליח במשימה זו הוא יודע שרוב העבודה מאחוריו. בעולם המודרני אנחנו מתרגלים למדידה חיצונית של אנשים - על פי יופיים, כוחם הפיזי וכדומה, ומתקשים להעריך אנשים על פי הכוחות הנפשיים שלהם. אם נפנים את ההבנה שכוחות הנפש הם הכח האמיתי שלנו, שאנחנו מסוגלים כמעט לכל דבר אם רק נרצה באמת, הרי שעשינו צעד גדול להבנתה של היהדות והתפקידים שהיא מטילה עלינו, תפקידים שלעיתים נראים כבלתי אפשריים כאשר אנו מודדים אותם בכוחות החיצוניים.

העמקה- היהדות מתייחסת לכוחות הנפשיים של האדם כדבר קיים ומוחש עד כדי כך שישנם ציווים על כוחות הנפש. "לא תשנא את אחיך בלבבך..." (ויקרא יט,יז) הוא דוגמא אחת לצווי על כח נפשי, ודוגמא נוספת היא הצווים על אהבה, כגון: "ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו,ה) ועוד. היחס הוא כזה שלאדם יש יכולת לשנות אפילו את השנאה או האהבה שבליבו! יתירה מזו, הדרישות שהתורה מציבה בתחומים רבים, כמו התאוות לדוגמא, מתייחסות ליכולתו של האדם לשלוט ברצונותיו ולהשתמש בכח הרצון כדי לתקן ולשלוט בתאוותיו.

סיכום- בפרק הזה עמדנו על ההתייחסות של היהדות לכוחות הנפש של האדם. כוחות אלו הם עוצמתיים מאוד ויכולים להוביל את האדם וחייו אפילו יותר מהכוחות החיצוניים. היהדות מציבה דרישות בתחום הזה ומתייחסת לכוחות אלו כאל דבר מוחש.

מקורות- עיין בכוזרי במאמר השלישי פסקאות ב-ה ובשמונה פרקים לרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות.

הגר"א באבן שלימה פרק א' פסקה א' כתב: "כל עבודת ה' תלוי בתיקון המידות", ושם בפסקה ב' הוסיף: "עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות ואם לאו, למה לו חיים..." ועיין גם בספר שערי קדושה דברים דומים. עניין מקומם של כוחות הנפש, העבודה עליהם והשליטה החיובית בהם ממלא את כל ספרי המוסר למיניהם.